המנהל הבכיר ידע שיש ברשותו קלף מנצח.
השעה הייתה שעת צהריים. הוא נקש קלות על דלתו של המנכ״ל ודחף בעדינות את הדלת פנימה.
היה זה יום גורלי. בעוד מספר שניות ימסור לו המנכ״ל את החלטתו לגבי הקידום המיוחל. במשך שנים עבד בשעות לא שעות, על מנת לכבוש את היעדים שהוצבו לו ואף לעבור אותם. היום יידע אם העבודה הקשה השתלמה.
המנכ״ל הידק את העניבה הכחולה ונשען אחורה בכסאו. ״שלום לך״, פתח ואמר, ״כפי שאתה ודאי יודע, אתה אחד משני המועמדים הבולטים למשרת המנכ״ל הבא.״
המנהל הבכיר הנהן.
״אם כך״, המשיך המנכ״ל, ״לא אלך סחור סחור. אהיה איתך גלוי ואשים את הקלפים על השולחן. אתה ומועמד נוסף הגעתם לישורת האחרונה, במצב של תיקו מוחלט. שקללנו את כלל הנתונים אודותיכם, והתייחסנו ליתרונות הבולטים, לכישורים, להשכלה ולניסיון שצברתם. עם זאת, כפי שציינתי, לא הצלחנו להגיע להכרעה. אני מקיים את השיחה הזאת איתך על מנת לתת לך את האפשרות ליצור יתרון יחסי מול המועמד הנוסף. כל מה שתגיד יוכל לסייע לך להתקדם, אך גם להעמיד בפניך מכשול. כעת, אני מעביר אליך את זכות הדיבור.״
המנהל הבכיר צפה מראש את שקרה. הוא השעין את מרפקיו על ידיות הכסא ושילב את רגליו. ״אדוני המנכ״ל, יש לי הפתרון בשבילך.״
״לפני עשרים שנה, כאשר הגעתי לארגון, נדרשתי לעבור מבחני מיון מורכבים, אשר כללו שיחה עם פסיכולוג, דינאמיקה קבוצתית ותרגילים בחשבון ובראיה מרחבית״, המנהל הבכיר התנשם עמוקות ואז המשיך. ״אחד מן המבחנים העיקריים שנדרשנו לעבור היה ציור של עץ על דף נייר חלק. הייתי מציע שתשוו את הציורים של המועמד הנוסף ושלי, וכך תוכלו להגיע להחלטה.״
המנהל הבכיר ידע שינצח בקרב הזה. בציור העץ שבצע לפני עשרים שנה השקיע משאבים רבים. הוא הקפיד על קו האדמה, על נוכחות העלים והפירות, וכן על הסתעפות הענפים.
״תראה״, השיב המנכ״ל, ״שקלנו את העניין בכובד ראש בשבוע שעבר והחלטנו לא להתייחס לפרמטר הזה.״
המנהל הבכיר נראה היה מופתע. ״האם אינך מייחס משמעות לציור העץ שלי מלפני עשרים שנה?״ שאל.
״תדע לך שחיים בעלי משמעות״, השיב המנכ״ל, ״מורכבים מאינסוף רגעים חסרי משמעות.״
